אוספים

אמנות ישראלית

רחוב אגריפס

רחוב אגריפס
  • אריה ארוך (1974-1908)
  • רחוב אגריפס
  • 1964
  • צבע שמן, עיפרון שמנוני, חריטה ושלט רחוב על עץ
  • 53.6x116ס"מ
  • מתנת וולטר ומריאנה גריסמן, לונדון, למוזיאון ישראל, ירושלים, ולמוזיאון תל אביב לאמנות
 

אריה ארוך החל לצייר את רחוב אגריפס בזמן שהותו בשטוקהולם כשגריר ישראל בשוודיה (1959–1962). בתקופה זו תר אחר צורה "מופשטת-קונקרטית", שתהיה אישית ומושגית כאחד. שנתיים לאחר ששב ארצה בתום כהונתו, הצמיד למלבן העץ המצויר את שלט הרחוב מאמייל בתוספת שרבוטים בצבעי לבן ואפור. הרעיון להשתמש בשלט קיים קשור לחוויית ילדות של ארוך, כפי שסיפר ליונה פישר:  "אני זוכר שבעיר מולדתי חרקוב היה תלוי, ניצב לקיר,  שלט של סנדלר, היה מגף ונותר בו זהב. את השלט זכרתי כ'יצירה אמנותית'." השלט המצויר של הסנדלר מעיר הולדתו של האמן התחלף אפוא בשלט רחוב ירושלמי משנות ה־20; החפץ המצוי איפשר לארוך להעביר מטענים אישיים החורגים מתוכן סיפורי.

בתקופה שבה צייר ארוך את רחוב אגריפס ידעה ישראל טלטלות חברתיות ופוליטיות. עובדה זו עומדת אולי ברקע החלטתו של האמן לשתול בעקיפין בעבודתו את השליט האחרון, נצר לשושלת החשמונאים, שהופקד מטעם רומי על ירושלים בשנים 41–44 לספירה, ולרמוז על הקונפליקט בין מדיניותו של אגריפס – שביקש לשרת את הכובש הרומי ועם זאת לספק את צורכי היהודים – לבין העמדה הבלתי מתפשרת של קנאי ירושלים.

יצירת המופת רחוב אגריפס היא בעיקרה מלאכת חיבור בין זמנים ומקומות, הן אישיים והן היסטוריים: בין ימי ילדותו של האמן בחרקוב לבין תקופת לימודיו בבצלאל בירושלים, שבה עסק בייצור שלטי רחוב מקרמיקה; בין העבר ההיסטורי של ארץ ישראל לבין ההווה שבו צייר את ציורו זה.


 


 

חזרה לאוספים