אוספים

אמנות ישראלית

ללא כותרת

ללא כותרת
  • משה קופפרמן (2003-1926)
  • ללא כותרת
  • 1966
  • שמן על בד
  • 164x131ס"מ
  • רכישה בתרומת קרן רקנאטי לרכישת אמנות ישראלית, 1993
 

יצירה מוקדמת זו של משה קופפרמן מכילה את רוב המרכיבים המאפיינים את יצירתו הבשלה: גבולותיו הדו ממדיים והתלת ממדיים של הציור; בסיסיו הצבעוניים של המונוכרום הסגול – האדום והירוק; הסתרה וגילוי; הבניה ועיסוק בהגבלה ובגבול. עם זאת, העבודה שומרת עדיין על קשר עם השפה הביומורפית של הציור המופשט ואין לה האופי הגיאומטרי האחיד של סגנונו הבשל. העבודה מאופיינת בפני שטח חלביים היוצרים שקיפות מסוימת אבל שומרים על אופי בלתי חדיר של המשטחים השונים. הסימן של הפעולה הרישומית נוכח הן על "פני השטח" של התמונה, בשכבות העליונות, והן בשכבות האחוריות, ב"עומק" התמונה, כשלד פנימי הנחשף רק בחלקו.

המכניזם של העבודה של קופפרמן פועל כהגבלה וכריסון של דחפים פנימיים (ועל פי החוקרת טלי תמיר, של זיכרון השואה הבלתי נסבל), תוך שמירה על אוורור וקלילות מסוימים במרחב התמונה. ה"נושא", או במלים אחרות "מה שנזכר", נותר מחוץ למסגרת. התמונה נותרת תמיד בצד הזיכרון, ולמעשה רק כך מאפשרת להיות בתוכו. משיכות המכחול מתמשכות, רחבות ו"נדיבות", והן עושות בצבע כבחומר, ובד בבד חושבות אותו מיד כציור.

הציור של קופפרמן עוסק בשחזור תנאי ההיווצרות של הציור, באופן הנשען על שפתו הפנימית של הציור. למשל, הוא מצייר "מצע" על ידי משיכות המכחול הצבעוניות. במובן זה, קופפרמן עוסק ביצורה של מטא־שפה של הציור שלו, של הנושא שלו, שלמעשה אינו ממומש במלואו, כיוון שהציור נותר תמיד רק "הכנה" לציור.

קיים קשר בין שאלת הזיכרון לבין הבניית המטא־שפה הציורית אצל קופפרמן: משום שהזיכרון נורא מכדי שיהיה נזכר, מוגשם ומוכר כ"מקור" חיצוני לציור, קופפרמן מבצע חפירה ארכיאולוגית, שכבה אחר שכבה, אל עבר המקור. אבל הוא עושה זאת באמצעי הציור בלבד ובכך מנסה להחליף את המקור ה"חיצוני" במקור שהוא "פנימי" לציור.

 

 


 

חזרה לאוספים