דילוג לתוכן העמוד

טעימה של אמנות – פרויקט מיוחד

מחווה קולינרית לתערוכות שהוצגו במוזיאון במהלך השנה החולפת, בשיתוף בלוגריות האוכל המובילות:
רותם ליברזון, לייזה פאנלים, רחלי קרוט, אפרת ליכטנשטט, וקרן אגם, אשר בחרו את יצירת האמנות שריגשה אותן ויצרו בהשראתה מתכון

רותם ליברזון

תמונה ימנית:
מרק סירבי בהשראת התערוכה הנייר הלבן שחור מבפנים של האמנית טגיסט יוסף רון

תמונה שמאלית:
טגיסט יוסף רון, גונדר, 2019

מרק סירבי בהשראת התערוכה הנייר הלבן שחור מבפנים של האמנית טגיסט יוסף רון

סיירתי במוזיאון. התהלכתי בנינוחות, מתרשמת ממספר תערוכות, מתעניינת בחלקן. שום דבר לא הכין אותי להתרגשות הגדולה שחשתי כאשר נכנסתי לחלל התערוכה של האמנית טגיסט יוסף רון.

מתוך רישומי הפחם הנפלאים, הבטתי בדיוקנאות אמה של יוסף רון והתחלתי לבכות. הסתובבתי בין העבודות בתחושת שייכות בלתי מוסברת לצד כאב ועצב.

הרגשתי את הזרות הנוכחת של יוסף רון, את הקשר שלה למקורות באתיופיה ואת הגעגוע והפער בין שם לכאן.

גם אבי, כמו יוסף רון עלה לארץ בהיותו בן 9, לאחר שהתייתם מאביו עלה עם אמו ועוד 9 אחים ואחיות למעברה בקטמונים, חוויות הקליטה היו קשות והרצון שלו להפוך לישראלי לצד הקשר עם אמו והמולדת שנלקחה מהם יצרו פערים לא פשוטים.

את הפערים הללו, את הרצון להיטמע בחברה הישראלית אל מול חוסר יכולתה של האם להיות חלק העביר אלי אבי מבלי משים.

מצד אחד הוא הפך לקצין, התחתן עם קיבוצניקית שהייתה בעיניו סמל הישראליות היפה והנכונה, מצד שני הקפיד על קשר הדוק עם סבתי, שגרה לידינו והם הפכו ליחידה אחת בלתי נפרדת.

אצל טגיסט יוסף רון רישומי הפחם הם הניסיונות שלה לשמר את הזיכרונות המשפחתיים, את אמה, את המולדת שעזבה מאחור בגיל כה צעיר ואת ההקשר החברתי תרבותי.

גם אצל אבי, האוכל המסורתי, במקרה זה הפרסי, הווה את החיבור המיידי לאמו, לאחיו ואחיותיו ובעיקר לעצמו, האוכל היה מוטיב מרכזי בחייהם של הגולים, מסמנים להם את הבסיס, את העבר ושומר עליהם ועל הזהות המקורית שלהם בניכר.

גדלתי לתוך המסורת הזאת, לתוך החשיבות של האוכל הפרסי. הייתי לצדו של אבי בארוחות רבות אצל סבתא. כל הטקסים, כל המנהגים וכל המנות המיוחדות שנתנו להם את הכוח להתמודד עם החיים פה בארץ. כל געגוע והמנה שלו, כל עצב והסיר שלו.

זכורים לי היטב הימים בהם היינו אוכלים סירבי. אותו מרק חלקי פנים שבושל יומיים בעמל רב. סבתי הייתה מזמנת את ילדיה ביום הכי קר של השנה בשבע בבוקר, בדיוק כפי שאוכלים באופן מסורתי את הסירבי בפרס.

פה נכנס הסיפור על הסירבי — ברצוני לשמור על אבי, על זכרונותיו לאמו שהייתה לו להשראה וכוח, פניתי לבישול מקצועי, למדתי בניו יורק ועשיתי סיבוב גדול במטבחים שונים. לבסוף הבנתי שהכוח שלי טמון בבישול הבסיסי שלי, הפרסי, והוצאתי ספר עב כרס עם כל המתכונים והסיפורים מבית סבתא.

בשיחה מרגשת עם טגיסט יוסף רון, דיברנו על ההקשרים התרבותיים ביצירות של שתינו, על דמות האמהות או חוסרה בחיינו ועל הקושי הגדול במעברים בין המולדת הישנה להיטמעות בחדשה, מעברים בהם רבים מיקירנו שילמו מחירים קשים.

מצרכים:

  • 10 נתחי רגל פרה פרוסים ונקיים
  • 2 ק"ג שקמבה (קירשה, דופן קיבת פרה) נקייה, חתוכה לפרוסות בעובי 5-4 ס"מ
  • 1 ק"ג שיר-דון (קבאיה, קיבת פרה) נקייה, חתוכה לפרוסות בעובי 5-4 ס"מ
  • 1 ק"ג לשון בקר נקייה חתוכה לפרוסות בעובי 2 ס"מ
  • 2 בצלים מקולפים
  • 2 כוסות שעועית לבנה שהושרתה במים למשך הלילה
  • 2 פלפלים אדומים חריפים יבשים
  • 2 כפיות גדושות כורכום
  • מלח
  • פלפל שחור גרוס
  • 12 ביצים קשות, עם הקליפה, שטופות

להגשה:

  • פיתות עיראקיות
  • חצילים מטוגנים
  • צנוניות

אופן ההכנה:

  1. בסיר גדול מניחים את נתחי הרגל, דופן הקיבה, הקיבה והלשון, מכסים במים ומביאים לרתיחה. מבשלים כ-15 שקות, מסננים ושומרים בצד.
  2. בסיר רחב וגדול שאפשר להכניס לתנור (ואם אפשר, עשוי מברזל) מניחים את נתחי הרגל, דופן הקיבה, הקיבה, הלשון, בצלים, שעועית, פלפלים וכורכום ומתבלים במלח ובפלפל. מכסים במים ומביאים לרתיחה על אש גדולה. יש להקפיד שלא יהיו יותר מידי מים בסיר, שכן אמור להתקבל תבשיל סמיך.
  3. מחממים תנור ל-100 מעלות.
  4. מוסיפים את הביצים הקשות מעל התבשיל, מכסים ומניחים בתנור.
  5. כעבור 4 שעות בודקים שהבשר מכוסה במים ואם יש צורך מוסיפים מעט, רק עד לכיסוי. אופים למשך כל הלילה ועד לצהרי היום למחרת.
  6. בשבת בבוקר פותחים את הסיר, גונבים כמה ביצים חומות ומגישים לצד פיתות עיראקיות, חצילים מטוגנים וצנוניות טריות. הסיראש יהיה מוכן לארחת צהריים. טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.

תמונה ימנית:
מרק סירבי בהשראת התערוכה הנייר הלבן שחור מבפנים של האמנית טגיסט יוסף רון

תמונה שמאלית:
טגיסט יוסף רון, גונדר, 2019

לייזה פאנלים

תמונה ימנית:
דף אפייה שכיסה תבשיל ממולאים מהביל. הטקסטורה, שרידי התבשיל על הדף בהשראת התערוכה אנטי מיפוי של מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי

תמונה שמאלית:
מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי, בית הקברות של אום אל-חיראן, הנגב, מיקום: 31°18’11"N 34°58’56"E, גובה: 520.5 מ', חותם זמן: 5.5.2018 – 16:40, 2018

תמונה עליונה:
טחינת עגבניות עם עשבי בר בהשראת התערוכה אנטי מיפוי של מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי

תמונה תחתונה:
מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי, Al-Jammama, Position: 31°29’51"N 34°41’7"E, Altitude: 164.2 m, Timestamp: 17.12.2018–13:27, 2018

טחינת עגבניות עם עשבי בר בהשראת התערוכה אנטי מיפוי של מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי

מוזיאון תל אביב זו אהבה גדולה שלי.

באה לשם המוני שנים, ואני קליפות מתקלפות של אני כ"כ שונים:

ברווקותי. בבדידותי. היה הוא תא וידוי שתרגם לי בתמונות את הבלבול, התאוות והרצונות שסערו בי.

בזוגיות. הוא ידע להוביל אותי בצעדי ואלס מתערוכה לתערוכה, משיחה ערה לשיחה שמחה הוא ידע גם אז מה אני צריכה.

אפשר להגיד שגידלתי את הילדים במוזיאון.

מכירה כל פינה, כל דרך קיצור, זה הרי מרחב בטוח לילדים ומקום מפלט נהדר עם מזגן קר קר קר בימים החמים והמזיעים של הקיץ.

מה גם, שסודות צפונים בחדריו : המינאטורות הקסומות, ההצגות הנפלאות, המיצגים, התערוכות המתחלפות והקבועות, כל פעם נגלה לעין משהו אחר, יש פעמים שזה מרפרף ויש פעמים שזה חודר.

את התערוכה של שבתאי פינצ'בסקי ומיקי קרצמן, אנטי מיפוי סחבתי איתי הביתה בעל כורחי, נורא רציתי שהאינטרפטציה המטבחית שלי לתמונה במוזיאון תהיה של אמנית, של אישה עם עוצמה וקול, אבל כל פעם כשניסיתי לראות מחוץ לקופסת האוכל, אז מנייר האפייה שלי ניבט בית הקברות של אום אל חיראן

ומטחינת העגבניות עם עשבי הבר שקטפתי לסחוג שלי: חובזות, עולש, שום, הטרואר המקומי שלנו (אקסקיוז מיי פרנץ'), והבנתי שדברים שרואים מכאן לא רואים על המפה ואי אפשר למרוח את זה על פיתה.

אז הנה זה לפניכם –

דף אפייה שכיסה תבשיל ממולאים מהביל. הטקסטורה, שרידי התבשיל על הדף.

טחינת עגבניות עם סחוג עשבי בר קומפוזיציה על צלחת של אדמה ממבט על וחומר שכולו פרי האדמה הזאת.

תמונה ימנית:
דף אפייה שכיסה תבשיל ממולאים מהביל. הטקסטורה, שרידי התבשיל על הדף בהשראת התערוכה אנטי מיפוי של מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי

תמונה שמאלית:
מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי, בית הקברות של אום אל-חיראן, הנגב, מיקום: 31°18’11"N 34°58’56"E, גובה: 520.5 מ', חותם זמן: 5.5.2018 – 16:40, 2018

תמונה עליונה:
טחינת עגבניות עם עשבי בר בהשראת התערוכה אנטי מיפוי של מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי

תמונה תחתונה:
מיקי קרצמן ושבתאי פינצ'בסקי, Al-Jammama, Position: 31°29’51"N 34°41’7"E, Altitude: 164.2 m, Timestamp: 17.12.2018–13:27, 2018

אפרת ליכטנשטט

תמונה ימנית:
פוקאצ'ה בהשראת התערוכה קאלדר: שמש גדולה צהובה

תמונה שמאלית:
אלכסנדר קאלדר, שני בומרנגים אדומים, 1973

פוקאצ'ה בהשראת התערוכה קאלדר: שמש גדולה צהובה

לפני כמה חודשים היה לי העונג להיות מוזמנת לסיור במוזיאון תל אביב אבללל לא סתם סיור, סיור פרטי! ולא סתם סיור פרטי — אלא סיור פרטי כשהמוזיאון סגור.

טו מייק א-לונג סטורי שורט, הוזמנו למוזיאון כחלק מפרויקט מדהים שמחבר יצירות אמנות לאוכל ״טעימה של אמנות״.

למוזיאון יש השפעה מדהימה על הנפש. כילדה אמא שלי הייתה גוררת אותי ממוזיאון למוזיאון בכל טיול בעולם. אני אומרת ״גוררת״ אבל תמיד נהניתי, מבחינת אמא שלי ביקור במוזיאונים זה המרכז של כל טיול וכל השאר זה בונוס.

מוזיאון תל אביב מכיל יצירות מדהימות וחבל לי שאני לא מבקרת בו יותר.

התהלכנו בחללים העצומים, מתענגות על השקט (סיור פרטי, זוכרים?), מתהפנטות מהיצירות.

התערוכה החדשה של קאלדר כבשה אותי מיד. אתם בוודאי מכירים את קאלדר מהפסלים העצומים שלו שמפוזרים בהרבה מקומות בעולם וגם בישראל (לדוגמא בהר הרצל). הוא פעל כפסל ואמן בתחילת המאה והושפע מהקוביזם, הסוריאליזם, והיה חבר של מרסל דושן.

התערוכה מרגשת ולא סתם נקראת שמש גדולה צהובה, השימוש של קאלדר בצבעים ובצורות הוא פנומנלי. הוא חקר את התחום שבין הדו־ממד והתלת־ממד (במוביילים שלו אפשר לבהות דקות ארוכות) ואני התחברתי במיוחד לתמונות הגואש הצבעוניות.

היצירה שבחרתי כהשראה היא מ־1973 שני בומרנגים אדומים.

למתכון >

תמונה ימנית:
פוקאצ'ה בהשראת התערוכה קאלדר: שמש גדולה צהובה

תמונה שמאלית:
אלכסנדר קאלדר, שני בומרנגים אדומים, 1973

קרן אגם

תמונה ימנית:
חלה עגולה צבעונית
צילום: נופר צור וקרן אגם

תמונה שמאלית:
מלך ברגר, המולדת, האנושות וכיבוש החלל, 1980

חלה עגולה צבעונית בהשראת התערוכה התנאי לשגשוג האנושות של האמן מלך ברגר

אני לא מרבה לבקר במוזיאונים, וחבל.

לאחרונה הוזמנתי עי מוזיאון תל אביב לסיור קצר במוזיאון כדי לבחור עבודה/אמן/תערוכה שאני מתחברת אליה וליצור עבודה משלי בהשראת העבודה שאבחר.

הבנות שחיכו לי בכניסה למוזיאון לקחו אותי ישר לחלל, שכעבור כמה רגעים ישבה אותי בקסמו, יחזיר אותי אחורה לילדותי במדבר, יספר קצת את הסיפור שלי ואת השקפת עולמי.

מלך ברגר, בן 95, וזו לו תערוכה ראשונה במוזיאון תל אביב. מלך מצייר בעזרת חומרים מהטבע, ועל הציורים שלו אפשר לראות זרעים מהמון סוגים, נוצות, חולות, קליפות אבנים ועוד המון חומרים שמציירים אנשים בצבעים שונים, סמלים וחיות, וכולם עוסקים בשוויון ושלום.

החיבור של מלך לטבע מייצר ציורים בצבעי אדמה וחול בעיקר, וזה משהו שאני כ"כ מזדהה איתו.

גדלתי במדבר סיני, והאהבה לטבע מדברי מושרשת בי חזק. כ"כ חזק שלעיתים אני פותחת את חשבון האינסטגרם שלי ואני רואה שאצלי הכל בצבעים של חום. שטיח גדול של חומים וצבעי אדמה.

ככה אני אופה, ואלו הצבעים שמרגשים אותי, בין אם זה בעוגה בחושה או לחם או חלה.

אני חיה הרבה שנים ביפו, שמהווה עבורי מפגש וחיים בין תרבויות ודתות שונות משלי, וזו הדרך בה מצאתי הכי נכונה לגדל את ילדיי.

התערוכה של מלך ריגשה אותי מאוד, והרגשתי שאנחנו קצת דומים באהבות שלנו.

בחרתי לאפות חלה בהשראת אחד מהציורים של ברגר, ששמו: המולדת, האנושות וכיבוש החלל התחברתי לעיגול החלל היפה שצוייר שם בין כוכבים ובתוכו כל כך הרבה דמויות מתרבויות שונות, ואפיתי בהשראתו חלה עגולה שמורכבת מארבע חלות למעשה ובתוכן לחמניות עטופות בצבעים שונים של זרעים.

מצרכים:

  • 1.5 קילו קמח לחם/פיצה/קמח לבן
  • 2.5 כפות שמרים יבשים
  • 5 כפות שמן זית
  • 100 גר׳ סוכר לבן
  • 1.5 כפות מלח דק
  • 3.5 כוסות מי ברז (840 מ״ל)

    לציפוי:
  • 2 כוסות שומשום
  • 1/4 כוס פרג שלם
  • 1/4 כוס צנוברים קלויים
  • 1/4 כוס גרעיני חמנייה
  • 1/4 כוס פשתן
  • 1/4 כוס גרעיני דלעת
  • 6-7 ענפים של זעתר/טימין/אורגנו טרי
  • 1/4 כוס שמן זית
  • מלח גס אטלנטי

אופן ההכנה:

  1. במיקסר מערבבים קמח, שמרים יבשים סוכר ומלח, במהירות איטית.
  2. מוסיפים שמן זית ואת המים לאט לאט עד שהבצק מתגבש לכדור. שימו לב לא להשתמש בכל כמות המים בבת אחת, ייתכן והבצק לא זקוק לכל הכמות. לשים סה"כ כ־12 דקות, עד שהבצק הופך חלק וגמיש.
  3. מעבירים את הבצק לקערה משומנת ומכסים בניילון נצמד ובמגבת כשעה וחצי עד שעתיים, עד שהבצק תפח והכפיל את נפחו.
  4. מוציאים את הבצק למשטח נוח לעבודה, ומחלקים אותו לכדורים. עבור ארבע חלות של 4 רצועות נזדקק ל 16 כדורים במשקל 100 גר׳. עבור הלחמניות שבמרכז נזדקק ל 5 כדורים במשקל 150 גר׳ כל כדור.
  5. מניחים את כדורי הבצק על משטח או מגש משומן מעט, משמנים מעט מעל, מכסים בניילון נצמד רופף או במגבת ומניחים למנוחה של 15-20 דק׳.
  6. מרפדים תבנית תנור בנייר אפייה.
  7. את עיגולי הבצק הגדולים יותר מברישים במים, ומקשטים כל עיגול בגרעינים/פרג/פשתן וכו…
  8. מסדרים אותם במעגל אחד ליד השני ומשאירים קצת רווחים כדי שיהיה להם לאן לתפוח. אני מניחה במרכז כלי קטן חסין חום שימנע מהם להתחבר (ראו תמונה).
  9. קולעים 4 חלות מארבע רצועות, מברישים אותן במים (אני טובלת באמבט מים את כל החלה) ומגלגלים בהמון שומשום. מסדרים את החלות מסביב לעיגול הלחמניות ומחברים אותן בקצוות. מקשטים בעלי זעתר או טימין טריים בין הרצועות.
  10. מניחים להתפחה חוזרת למשך 30-40 דק׳ עד שהחלות והלחמניות תפוחות.
  11. מחממים תנור ל 180 מעלות ואופים את החלות למשך 35-40 דק׳ או עד שהמאפה כולו משחים. עם היציאה מהתנור מברישים בשמן זית מעורבב עם מלח גס ומגישים.

תמונה ימנית:
חלה עגולה צבעונית
צילום: נופר צור וקרן אגם

תמונה שמאלית:
מלך ברגר, המולדת, האנושות וכיבוש החלל, 1980

רחלי קרוט

תמונה ימנית:
קינוח בהשראת הציור של האמנית ברת מוריזו, באי, 1880

תמונה שמאלית:
ברת מוריזו, באי, 1880. אוסף משה ושרה מאייר

קינוח בהשראת הציור של האמנית ברת מוריזו, באי, 1880, אוסף משה ושרה מאייר — תצוגות הקבע של אמנות מודרנית

ציורה באי של ברת מוריזו שבה את ליבי בשנייה. העדינות, המינימליזם בשימוש בסקלת הצבעים שרק במבט שני מתברר שיש בו מן הרבגוניות, וגם מבטה הנוגע והנוגה הפכו את יצירת האמנות הזו לאהובה עלי במיוחד. מסוג היצירות שלוקח זמן להבין למרות פשטותה המתעתעת.

משיכות המכחול הכל כך נוכחות, הצבעים החדים ולצידם הדיוק בתפיסת הרגע מהווים ניגוד גמור למופשטות ולגוונים הרבים שמוריזו יצרה כאן.

הקינוח שהכנתי בהשראתו מביא איתו את הצבעוניות המיוחדת, שנעה בין ירוק, ורוד ולבן, ואת הטעמים הכל כל מתעתעים של פיסטוק שיש בן מן המליחות והמרירות ביחד עם קצפת רכה ומתוקה ומעליהם, כמו נקודות אור, פטל טרי וחמצמץ.

שילוב שהופך את הקינוח הזה לגדול מסך חלקיו. בדיוק כמו יצירתה של ברת מוריזו.

מצרכים:

  • 8-10 עוגיות חמאה
  • 1 ו-1/2 מיכלים (375 מ"ל) שמנת מתוקה 38%
  • 3 כפות אבקת סוכר
  • 2 כפות אינסטנט פודינג וניל
  • 3 כפות מחית פיסטוק

לקצפת:

  • 1 מיכל (350 מ"ל) שמנת מתוקה 38%
  • 2 כפות אבקת סוכר
  • 1 כפית תמצית וניל איכותית
  • פטל טרי או תותים להגשה

אופן הכנה:

  1. שוברים את העוגיות לפירורים גסים ומניחים בתחתית כוסות שקופות עד לגובה של 2 ס"מ. כמות הקינוחים תלויה בגודל הכוס, אם תכינו בכוסות קטנות יצאו בערך 10 קינוחים.
  2. בקערת מיקסר עם וו לישה שמים את כל מצרכי המוס פרט למחית פיסטוק ומקציפים על מהירות בינונית עד לקבלת קצפת רכה.
  3. מוסיפים מחית פיסטוק ומקציפים עד לקבלת קצפת יציבה אבל עדיין מעט רכה. אם רוצים צבע יותר עמוק של פיסטוק מוסיפים עוד כף מחית.
  4. מזלפים את המוס על העוגיות עד ל-3/4 גובה הכוס.
  5. להכנת הקצפת: מקציפים בקערת המיקסר שמנת, אבקת סוכר ווניל עד לקבלת קצפת רכה אך יציבה.
  6. מזלפים את הקצפת על המוס ומעטרים בפטל טרי או חצאי תותים. שומרים במקרר עד להגשה, עדיף מכוסה כדי שהקצפת לא תתייבש.

תמונה ימנית:
קינוח בהשראת הציור של האמנית ברת מוריזו, באי, 1880

תמונה שמאלית:
ברת מוריזו, באי, 1880. אוסף משה ושרה מאייר