דילוג לתוכן העמוד

רובין רוד: תחת השמש

"תחת השמש" היא תערוכה מוזיאלית ראשונה בישראל של רובין רוד (נ' 1976, קייפטאון, חי ויוצר בברלין). יצירתו נעה בין רישום, ציור, צילום, פיסול, וידאו ופרפורמנס ובעבודתו הוא משתמש לא רק במגוון חומרים דוגמת גיר, פחם וסבון אלא גם בגוף האנושי, שלו ושל אחרים.

רוד גדל ביוהנסבורג, ושם התעצבה תפיסתו האמנותית, בתקופת הפוסט-אפרטהייד. ציורי קיר אפריקאיים עממיים, כמו גם ציורי קיר שציירו הוא וחבריו על קירות בית הספר, מהווים עבורו עד היום מקור השראה. אירועים נוספים מתקופת לימודיו שהשאירו חותם על עבודתו הם מעין טקסי חניכה שבהם אילצו התלמידים הבוגרים את הצעירים להתייחס לציורי הקיר כאילו היו ממשיים, כמו למשל להעמיד פנים שהם רוכבים על אופניים מצוירים. המופרכות של מעשי הילדות האלה, שאינה נטולת ממד של התעללות, הוטמעה בעבודתו של רוד והתגלגלה לשילוב מרתק בין רישום לבין פעולה גופנית. עבודותיו מתחילות ברישום על קיר ומתפתחות לפרפורמנס שבו האמן או שחקן בן דמותו ולעתים שניהם יחד, מגיבים לדימוי המצויר. בעוד הפעולה עצמה מוגבלת מראש בזמן, והרישום מוּעד אף הוא להימחק בשלב זה או אחר, מעצם קיומו במרחב הציבורי, התוצר הסופי מוצג כסדרת תצלומים או כווידאו. האובייקט האמנותי, אם כך, הוא תיעוד של מעשה שהתרחש מחוץ לעולם האמנות; מעמדו הוא כשל עקבה או שריד להתרחשות גופנית רווית אנרגיה, שהדי התנועה, המתח והזיעה שלה התפוגגו והצטננו מזמן. כוחם של האובייקטים האמנותיים של רוד – וידאו, צילום או פיסול, הוא במעמדם המוחלש עקרונית מול מה שהתרחש אי-אז בחוץ, ברחוב, תחת השמש הקופחת.
רוד מנצל את המרחב הציבורי כמצע לעיסוק בנושאים העומדים על סדר היום העולמי ובפרט זה של דרום אפריקה. עבודותיו צומחות מתוך תרבות נעורים אורבנית, ונוגעות בשאלות של תרבות, זהות והיסטוריה תוך שהן מתאפיינות בקצב של היפ-הופ ובעוצמה של ציורי גרפיטי.

לצד ריבוי מקורות השראה חוץ-אמנותיים, יצירתו של רוד מעוגנת גם בהיסטוריה של הצילום ושל האמנות העכשווית. בעבודות הצילום שלו ניתן לזהות את השפעתם של אחדים מחלוצי הצילום כמו אטיין-ז'יל מארה (Marey) ואדוארד מייברידג' (Muybridge) אשר ביקשו לתת ביטוי לתנועה בדימוי סטטי; בעבודות אחרות ניכרת האסתטיקה של אמני ארטה פוברה האיטלקיים של שנות ה-70 או של אמן אמריקאי מינימליסט כמו סול לוויט (LeWitt), ועבודות הווידאו שלו מכילות בוודאי את עקבות ההשראה ששאב רוד מעבודות הווידאו המונומנטליות של בן ארצו ויליאם קנטרידג' ((Kentridge, במיוחד מהשילוב בין רישום, צילום ואנימציה.
בהתאם לדינמיות של מקורות ההשראה השונים, כך גם עבודותיו מתגלמות דרך שורה של ניגודים: הן פיגורטיביות וסיפוריות ובה בעת ניתנות לקריאה דרך ערכים צורניים של קו, צבע, קומפוזיציה ופרספקטיבה; הן מתקיימות על הטווח שבין גבוה לנמוך, ארעי וקבוע, גופני ושכלתני; הן מופיעות בשחור-לבן סגפני או עתירוֹת צבעוניוּת. העבודות המוצגות בתערוכה מספקות חתך מייצג מהעשייה המורכבת של רוד, אמן המשקף בעבודתו ובחייו את דמות האמן העכשווי: נע בין מקומות ובין מקורות השראה, בין מדיומים ובין אופני פעולה, מחויב לאמנותי ולפוליטי באותה מידה.

התערוכה התאפשרה הודות לתמיכתן הנדיבה של גלריה ברוורמן, תל אביב; גלריה לימן מופין, ניו יורק והונג קונג; גלריה סטיבנסון, קייפטאון ויוהנסבורג; רֵעַ, בית מלאכה לצילום, תל אביב.

עוד תערוכות

מוחמד אבו סאלמה: אֶשֶׁד
תיאטרון החיות
רואים ירוק רואים שקוף
נטע ליבר שפר: על תקוות וחלופות אחרות