ג'ואנה ושקונסלוש: לוזיטניה, 2013

יצירותיה של ושקונסלוש מושתתות על ניכוס של אובייקטים, הוצאתם מהקשרם וערעור על מעמדם. היא משבשת ופורצת את הגבולות של דיכוטומיות תרבותיות מושרשות כמו: פרטי/ציבורי, מסורתי/מודרני, עבודת יד/תיעוש, נשי/גברי, גבוה/נמוך. מגוון החומרים שהיא משתמשת בהם (טקסטיל, פלסטיק, קרמיקה), כמו גם טכניקות של התקה וחיקוי, משרתים רעיונות אלה, המתממשים גם בעבודות גרנדיוזיות, מכוּונות-מקום (site-specific), כדוגמת עבודה זו.

האמנית יצרה את "לוזיטנה" תוך דיאלוג עם הגיאומטריה היוצאת-דופן של האטריום המפותל בגובה כ-27 מ' בבניין שמואל והרטה עמיר במוזיאון תל אביב לאמנות, המחדיר אור טבעי לבניין ומייצר את החזריו אל תוך מפלסיו השונים. כותרת העבודה – "לוזיטנה" (אישה לוזיטנית) - מתייחסת לעם הלוזיטני, שחי בפרובינקיה הרומית בצפון-מערב חצי האי האיברי ונחשב סימבולית כמקור האומה הפורטוגזית. השם מהדהד את תהליך ההתפתחות של הזהות המגדרית בתוך המסורת והתרבות של פורטוגל. העבודה נוצרה כחלק מהסדרה "ולקיריות" (דמויות נשיות מן המיתולוגיה הנורדית המרחפות מעל שדה הקרב ושולטות בתוצאותיו ובגורל לוחמיו), שהאמנית עוסקת בה מאז 2004 - עבודות טקסטיל תלויות, בעלות גוף מרכזי וזרועות משתלחות בדמות צורות אורגניות מוזרות.

עבודה יחידנית זו, המשקפת את סיגנונה האידיוסינקרטי של האמנית, עשויה חומרי טקסטיל רכים ואורנמנטים, שמקורם בפורטוגל ובישראל. ושקונסלוש משלבת בדים תעשייתיים ועבודות יד – מקצתם אוניברסליים, כמו סריגת קרושה, ומקצתם מקומיים, כמו הטלאת לבד מסורתית מהעיר ניזה שבמחוז אלנטז'ו בדרום פורטוגל - ליצירת מופע ספקטקולרי, צבעוני וחושני, החולש על המרחב שמייצרת האדריכלות הדיגיטלית העכשווית של הבניין וחודר אל חלליו.