אוספים

אמנות ישראלית

הוא הלך בשדות

הוא הלך בשדות
  • יגאל תומרקין נולד בדרזדן, גרמניה, 1933 - מתגורר בתל אביב
  • הוא הלך בשדות
  • 1967
  • ברונזה צבועה בחלקה
  • 48x46x175ס"מ
  • רכישה בתרומת קרן תל אביב לספרות ואמנות ע"ש יהושע רבינוביץ'
 

כותרת העבודה מצטטת את שם ספרו של משה שמיר מ־1947 – וגם את השורות משירו של נתן אלתרמן "האם השלישית", ששימשו לספר מוטו: "הוא הלך בשדות, הוא יגיע עד כאן,/ הוא נושא בלבו כדור עופרת". אבל העבודה של יגאל תומרקין מ־1967 היא היפוכו הגמור של הספר, אחד המייצגים המובהקים של ספרות דור הפלמ"ח ושירי הרעוּת והקרב, שתיארו את הלוחמים ההירואיים "יפי הבלורית והתואר".

פסלו של תומרקין – המציג את החייל המת בפה פעור, לשון שלוחה החוצה ואיבר מין חשוף – עושה שימוש בגוף כזירה של מאבק, פגיעות ואלימות. הפסל היה תקדים לעבודות פוליטיות אחרות באמנות הישראלית של שנות ה־70, שהתריסו כנגד המיתוס הנעלה של הקורבן הלאומי. בזמן שהוצג לראשונה בעקבות מלחמת ששת הימים נתפס הפסל כייצוג ריאליסטי של זוועות המלחמה. המוות, המלחמה והקורבן הם מוטיבים הנוכחים תמיד ביצירתו של תומרקין.

בטקסט שכותרתו "הפה" כותב ז'ורז' בטאיי כי הפונקציה החייתית של הפה, שאינה ניכרת אצל האדם בתנאים רגילים, נחשפת בביטויים דוגמת "לוע התותח" או "קנה הרובה", וכן במצבים נוראיים של הקיום האנושי, שבהם "הראש מתרומם לאחור, הפה נפתח ומהווה המשך ישיר לחוט השדרה, ממש כמו אצל הטורפים". הטקסט של בטאיי מתאים ביותר לעבודות של יוצרים כגון סרגיי אייזנשטיין, פרנסיס בייקון, פייר פאולו פאזוליני ויגאל תומרקין, שבפסלו נוסף על הפה הפעור נחשף גם צינור בית הבליעה. הקנה החשוף מעצים את האופי האגרסיבי של הפה הפעור ומחזק את הקשר הלשוני הסמוי שבין הפה לבין כלי הנשק הרבים, המופיעים בעבודותיו של תומרקין משנות ה־60.


 

חזרה לאוספים