דילוג לתוכן העמוד
אריך קונסמולר, אשה יושבת על ''כיסא וסילי'' בעיצוב מרסל ברוייר, ועל פניה מסכה של אוסקר שלמר, 1926 בקירוב

באוהאוס #הכל עיצוב

אריך קונסמולר, אשה יושבת על ''כיסא וסילי'' בעיצוב מרסל ברוייר, ועל פניה מסכה של אוסקר שלמר, 1926 בקירוב

בית הספר באוהאוס נוסד ב-1919 בוויימאר, גרמניה, בימים של שינויים רדיקליים, על רקע  כלכלה מרוסקת ואינפלציה דוהרת של אחרי מלחמה. האדריכל ולטר גרופיוס, חדור תחושת שליחות, הגה כבר ב-1916 מודל חדש של בית ספר לאמנות: ניסוי חדש בחינוך, שבמרכזו שאלות ולאו-דווקא תשובות; מצע שיקשור לימודי אמנות עם הכשרה פדגוגית ומעשית בתחומים השונים של המלאכה והאומנויות; מקום שיצלח את הסתירה לכאורה בין אמנות, טכנולוגיה ותעשייה וישלב תיאוריה עם פרקטיקה; מעבדה שתאפשר למורים ולתלמידים לחשוב, לעבוד ולהתנסות יחד לפיתוח היצירה והייצור תוך שילוב בין-תחומי של עיצוב, ציור, פיסול, צילום, אדריכלות, תיאטרון ומחול; מכון מחקר שיפעל להיטיב עם החברה תוך בחינת ההשלכות הפיזיות והמנטליות של צורה, צבע  וחלל. מטרת-העל היתה לפתח מבנים אידיאולוגיים-אסתטיים לחברה מתקדמת, להקים בניין שנתפס כ"יצירת אמנות כוללת". רעיונות הבאוהאוס ודימוייו הופצו בעולם באינטנסיביות נוקבת באמצעות הרצאות, תערוכות ופרסום מניפסטים, כתבי-עת וספרים. כל אחד מהספרים שראו אור בסדרת ספרי הבאוהאוס סיכם דיון מעמיק באחד מתחומי היצירה שנלמדו בבית הספר.

בין היוצרים הדומיננטיים שפעלו בבאוהאוס אפשר למנות, בנוסף על ולטר גרופיוס, גם את וסילי קנדינסקי ,יוהאנס איטן, פאול קליי, מרסל ברוייר, אוסקר שלמר, לזלו מוהולי-נאג', הרברט באייר, יוזף אלברס, וילהלם ואגנפלד, הנס מאייר, לודוויג מיס ון-דר-רוהה ורבים אחרים. החיבור בין הכוחות היוצרים המשמעותיים הללו הניב דגש ייחודי על תהליכים, שעמד בסתירה למטרה האידיאולוגית של המוסד: לפתח מוצרים פונקציונליים, איכותיים ויפים לשימוש יומיומי, שיהיו בהישג ידם של המעמדות הנמוכים ויביאו לשיפור חייהם. רבים מפריטי הבאוהאוס עוצבו תחילה כדי להשפיע במכוון על תולדות העיצוב. אי-ההתפשרות העקרונית על איכות הביאה לסיווגם כמוצרי יוקרה, ורק עם המעבר לדסאו ב-1925 צלח שיתוף הפעולה המיוחל עם התעשייה כאשר מוצרי הבאוהאוס הוכנסו לייצור המוני. ביולי 1933 נסגר בית הספר על-ידי הנאצים.

כיום, כמעט מאה שנה מאז היווסדו של בית הספר, החיפוש אחר צורות חדשות של סולידריות רלוונטי מתמיד בהקשרי המשבר המדיני והכלכלי העכשווי, כאשר את המהפכה התעשייתית מחליפה מהפכת המידע והדיגיטציה. הסוגיות שהעסיקו את מורי הבאוהאוס ותלמידיו קרובות לשאלות הבוערות כיום יותר מתמיד: אדם מול מכונה, אינדיווידואל מול חברה, מוצרים ייחודיים לעומת ייצור תעשייתי, סדרתי או המוני, והצורך הגובר בשיתוף פעולה בין-אישי ובין-תחומי.

בתערוכה יותר מ-400 פריטים. לצד קטעים מתוך סרטו של ולטר רוטמן ברלין: סימפוניה של עיר (1927) ומתוך הבלט המכני (1923), יוצגו פרוטוטיפים לרהיטים מודולריים וגופי תאורה, כלי שולחן מקראמיקה, מתכת וזכוכית ומסמכים היסטוריים (רישומי פטנטים, הסכמי  עבודה, עלוני מכירות, קטלוגים מסחריים, עטיפות לקטלוגים ולספרים, תוכניות לימודים ועוד). את החומרים ההיסטוריים מלוות עבודות של יוצרים עכשוויים, ביניהם אולאף ניקולאי, שהמחיז טקסט של קנדינסקי; אדריאן זאואר, שיצר עיבודים דיגיטליים לתצלומים היסטוריים של מגורי המורים; או קבוצת Space Caviar בווידיאו על חזונו האדריכלי של ולטר גרופיוס, המבוסס על משחק המחשב מיינקראפט. לצדם יוצגו פרויקטים של המעצבים התעשייתיים העכשוויים קונסטנטין גרצ'יץ', יז'י סימור, קלמנס וייסהאר וריד קראם, ון-בו לה-מנצל, Front Design ,Unfold ,Opendesk, סטודיו מינאלה-מאדה ותומס לומה.

בחסות: הוגו בוס ומרצדס–בנץ ובסיוע קרן באדן–וירטמברג וקרן איקאה

עוד תערוכות

אני לא רוצה לשכוח: מאוסף מראווה וארתור אסבג
טל מצליח: קישוטי מלחמה
73'-23' — סלון וידאו בין שתי מלחמות
אתי יעקובי ליליאור: לוט בערפל