בריג'ט ריילי: נקודת מבט

היא צמצמה את אמצעי הביטוי שלה לצבעי שחור ולבן בלבד, ולמספר קטן של צורות גיאומטריות פשוטות ומהוקצעות – מרובעים, פסים, אובלים. דרך המפגש בין הצורות, והמשחק בין גדול לקטן, בין צר לרחב, היא יצרה אשליה של נפחיות, של חלל, ובעיקר אשליה של תנועה – כאילו הקווים שלנגד עיני הצופה הם גלים מרצדים והציור כולו בלתי יציב. עבודות אלו זכו בהמשך לכינוי "אופ ארט" (אמנות אופטית), ועוררו עניין כצורה חדשה של הפשטה שעניינה אינו הבעה רגשית, אלא עיסוק בראייה עצמה, איך המוח מפרש את האותות שהעין קולטת.

מגמה זו הייתה במוקד התערוכה "העין המגיבה" (The Responsive Eye) שהוצגה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ב־1965, ועבודתה של ריילי הוצגה בה בהבלטה. התערוכה הייתה להצלחה מסחררת שזכתה לתשומת לב תקשורתית רבה, והיה זה גם רגע הפריצה של ריילי אל התודעה הבין־לאומית. יצירותיה אומצו והתגלגלו למופעים שונים בעיצוב אופנה ובפרסום, והיא הייתה לאמנית הבריטית הידועה ביותר באותן שנים.

מ־1967 ואילך נוסף הצבע לעבודותיה של ריילי, כשהיא מתנסה בהשפעה ההדדית של צבעים המונחים זה לצד זה, וחוקרת את האפקט החזותי והרגשי שנוצר מהמפגש ביניהם. עם זאת, יצירתה של ריילי מעולם לא הונעה ממחקר תיאורטי או מדעי, אלא נבעה מזיכרונותיה ומחוויותיה בעולם הממשי – על מופעי הצורה, הצבע והאור שבו – כמו מראה גלי הים בחוף קורנוול, שם בילתה את רוב שנות ילדותה.

בשנים האחרונות יש עניין מחודש בעבודתה של ריילי, ואנו שמחים להציג מבחר מיצירתה שבאוסף ההדפסים והרישומים של המוזיאון, המאפשר להתחקות במעט אחר דרך עבודתה – מהמתווה הקטן בצבעי גואש המציג מעבר מושלם מצבע קר לצבע חם, דרך עבודה חלוצית שצוירה ישירות על פרספקס שקוף, ועד לסדרת הדפסים וירטואוזית ב־19 גוונים של אפור. כל אלה מגרים את העין ומעוררים את המחשבה.