דילוג לתוכן העמוד

נטע לאופר: אורות רחוקים

זוכת פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר, 2022

נטע לאופר מפנה את מבטה לבעלי חיים. עוד מילדות התבוננה בחיות הרבות שגידלה, שקעה בלימודי ביולוגיה וקראה בשקיקה חוברות נשיונל ג'יאוגרפיק. כשהחלה ללמוד צילום, התוודעה להיסטוריה העשירה של צילום טבע – בעיקר בצילום הנוף האמריקאי – ולמִפנה הביקורתי, שחל במחצית השנייה של המאה ה־20. חוקרים ומבקרי תרבות ביקשו לערער על תפישת הטבע כ"טבעי" ולחשוף את המנגנונים השונים – פוליטיים, אקולוגיים, חברתיים – המשתלטים עליו ומעצבים אותו; תהליך שניתן לנסחו כמעבר מהתבוננות ב"נוף" להתבוננות ב"טריטוריה" – שטח שיש לאחוז בו, לתבוע עליו חזקה, שיש מי שחופשיים לנוע בו, ואחרים המוּדָרים ממנו. גם הפעולה החיובית לכאורה של שמירה על הטבע מעוררת את השאלה, איזה טבע זכאי להגנה ומפני מי. צילום ואמצעי הצילום הם חלק בלתי נפרד מפעולות אלה – החל בייצוג הרומנטי של נוף במאה ה־19 ועד לתיעוד, למעקב ולניטור.

עם סקרנות אינסופית, סבלנות ומוּדעות ביקורתית חריפה, לאופר סורקת את המרחב הישראלי המסוכסך, מתקרבת לגבולותיו הפיזיים ומצביעה על הגבולות השקופים שבו. היא מתמקמת לאורך גדרות וחומת ההפרדה, בבתי עלמין, בשמורות טבע, ביערות ובאתרים ארכאולוגיים, דרוכה לקלוט את נוכחותם של בעלי החיים, החולקים מרחבים אלה עם בני האדם. בעבודתה היא מאירה את האופן שבו הם מושפעים מההתערבות האנושית בשטח המחייה שלהם, מסתגלים אליה או מאתגרים אותה.

לאופר משתמשת באמצעי צילום שונים, דוגמת מצלמות אבטחה, מצלמות שביל (המצוידות בחיישני תנועה), רחפן ומצלמה תרמית, המאפשרים צילום לילה ומהדהדים שימושים אזרחיים, מדעיים וצבאיים. שועל, תן, צבי, צבוע, חוגלה ודורבן מפציעים להרף עין בעבודותיה. לעִתים הם מגיבים למצלמה ומישירים מבט לעדשה, אך לרוב הם אדישים לנוכחותה ונראים משוטטים, מחפשים מזון, עסוקים בשלהם. עוד רגע הם צדים או ניצודים.

בתערוכה מוצגים תצלומי סטילס, עבודות וידיאו, עבודת סאונד ו"פסל" של צמח צבר. מרבית העבודות נוצרו לקראת התערוכה; האחרונה שבהן צולמה לאחר 7 באוקטובר.

עוד תערוכות

לבנות את הים: ורנר יוסף ויטקובר ותכנון קו החוף של תל אביב
אורי גרשוני: אל מקום אחד
איליה ואמיליה קבקוב: כיצד להשתפר
לתפוס רגע חולף: 150 שנה לאימפרסיוניזם