דילוג לתוכן העמוד ←

ויליאם קנטרידג׳: ביתר מתיקות נגנו את הריקוד

ויליאם קנטרידג' נולד ב־1955 ביוהנסבורג, ונחשב לבכיר אמני דרום אפריקה. מאז שנות השמונים הוא מגבש את שפת האמנות שלו סביב אנימציה של רישומים, תיאטרון צלליות ודמויות מצולמות. מיצב הווידאו מ־2015 ביֶתֶר מתיקות נַגְּנו את הריקוד נפרס לאורך 40 מטר ועל פני שמונה מסכים, ומורכב מתהלוכה מרהיבה של דמויות, צלליות ורישומים מונפשים. את התהלוכה מובילה תזמורת כלי נשיפה, ובעקבותיה הולכות־רוקדות דמויות מצוירות בפחם, רשומות בכתב ידו המובהק של קנטרידג'. השיירה ממשיכה עם חולים הדוחפים מכשירי אינפוזיה, כמרים הנושאים מעל ראשיהם פרחי חבצלות, אנשים הגוררים שקים, צלליות של שלדים הנעות בצעדי ריקוד.

וידיאו — סיור בתערוכה עם גלית לנדאו אפשטיין, עוזרת אוצרת, המחלקה לאמנות עכשווית
כתוביות בעברית

התהלוכה היא שילוב פסטיבלי־מקברי בין ריקוד המוות של ימי הביניים (Danse macabre), תהלוכת לוויה אפריקנית ושיירת פליטים הנעים עם מטלטליהם ממקום למקום. כותרת העבודה מפנה לשורה משירו של פאול צלאן "פוגת מוות" (1945):

הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֶת (תרגום: שמעון זנדבק).

קנטרידג' מחליף את "המוות" ב"ריקוד", וההפניה לצלאן מעמיקה את נוכחות המוות, אך גם נחלצת ממנו. השילוב העוצמתי בין הגופניות של הרוקדים, התנועה של ההולכים והקצב של המוזיקה, הופך את התהלוכה ללא פחות מהליכה אפית של הקיום האנושי. בסוף השיירה מופיעה דאדא מסילו, רקדנית וכוריאוגרפית דרום אפריקנית, שאיתה קנטרידג' משתף פעולה בעבודותיו. היא רוקדת על קצות האצבעות בסגנון הבלט הקלאסי, לבושה כמהפכנית בסין המאואיסטית, ומחזיקה בידה רובה. הרובה מחזיר את הריקוד למקום המבעית של ריקוד המוות, והמופע של מסילו הופך לביטוי המושלם של היפה והנורא.

מאז הוצג לראשונה בלונדון ב־2015, עורר מיצב הווידאו ביֶתֶר מתיקות נַגְּנו את הריקוד תהודה רבה, כמתבקש מיצירה סוחפת בעוצמתה, ביופייה ובשלל ההתייחסויות שהיא מעלה.

עוד תערוכות

קרן רוסו: תולדות העתיד הקרוב ←
רייצ'ל מקלין: Spite Your Face ←
אם בלילה חורפי עוברת אורח ←
מיכל הלפמן: Dear A.S.A/P ←