רייצ'ל מקלין: Spite Your Face

הסרט Spite Your Face עומד בלב תערוכתה הראשונה בישראל של האמנית הסקוטית רייצ'ל מקלין (נולדה ב־1987 באדינבורו; חיה ופועלת בגלזגו). גיבור הסרט הוא פיק, צעיר בן דמותו של פינוקיו, שמטפס מאשפתות למרומי החברה הגבוהה, ונהנה ממנעמי הידוענוּת והכסף עד לצניחה הבלתי נמנעת חזרה למטה, למקום שממנו בא. פיק סולל את דרכו באמצעות שקרים, ואפו, אף פינוקיו מוזהב, מתארך בהתאם.

מתוך ‭ ‬ ‭ ‬Spite Your Face‭‬, 2017
וידיאו, 37 דק'

באדיבות האמנית

שמו של הסרט שאול מהביטוי האנגלי ”Cut off your nose to spite your face“, שתרגומו המילולי (”לחתוך את האף כדי לפגוע בפנים“) מתקשה להעביר את משמעותו. הביטוי נאמר בדרך כלל כאזהרה: אם תחתוך לעצמך את האף, אתה עלול לפגוע בפנים. והלקח שמשתמע מכך: אל תגרום לעצמך נזק (מתוך כוונה שהדבר יעבוד לטובתך בהמשך), כי בסופו של דבר זה יוביל לנזק גדול יותר. הסוף הרע, אם כך, מרומז כבר בכותרת הסרט, אם כי קל לשכוח אותו לרגעים בתוך אווירה שמתחזה לסרט ילדים מאולפני דיסני.

חזות סרטי דיסני היא אמצעי בלבד להסוואת טיבו של הסרט: רק לכאורה זוהי מעשייה לילדים. לאמיתו של דבר, זהו סיפור דיקנסי אפל, גרוטסקי ומבעית, הבנוי כמשל מר־מתוק על מציאות בעידן פוסט־אמת, צבועה בצבעי כחול וזהב. על רקע האקלים הפוליטי של 2016–2017, עם הקריאות לברקזיט בבריטניה והמרוץ לנשיאות בארצות הברית, זוהי מציאות שמאופיינת בתאוות בצע, נצלנות, אופורטוניזם וסגידה לזוהר חיצוני ושטחי. את כל הדמויות בסרט, החמודות והדוחות כאחד, מגלמת האמנית עצמה בווירטואוזיות מרשימה, בעזרת מגוון פאות, תלבושות ואיפור ובתוספת מניפולציות דיגיטליות.

העבודה הוצגה לראשונה בביאנלה בוונציה ב־2017, אז ייצגה רייצ'ל מקלין את סקוטלנד. כחלל תצוגה שימשה כנסיית סנטה קתרינה והסרט הוקרן בקצהו המרוחק של אולם התווך הכנסייתי. אופן הצבתו הנוכחי של הסרט במוזיאון תל אביב לאמנות משחזר את הפרופורציות המוארכות והאנכיות של הכנסייה, על מנת לנתב את מבטו של הצופה הרחק ולמעלה. את מקום היראה שמייצר חלל הכנסייה ממלאת ההילה של החלל המוזיאלי. לאור הגלגולים שעובר פיק המסכן, הן הכנסייה והן המוזיאון מעצימים את יחסי הכוח ואת הפער המעמדי שמולם הוא מנסה לשווא לברוא עצמו מחדש.

התערוכה מכילה תכנים שעלולים לא להתאים לכל הצופים.

רייצ'ל מקלין: Spite Your Face

עוד תערוכות

אם בלילה חורפי עוברת אורח ←
מיכל הלפמן: Dear A.S.A/P ←
דניאל צאל: מסיבה ←
תבנית, אדם: עבודות מאוסף נחום זולוטוב ←