יעקב דורצ'ין: קפלים בברזל ומחוות של קווים

לפני 14 שנה הציג המוזיאון פרק מרתק מתוך יצירתו של יעקב דורצ'ין – את סדרת העבודות "באר אטומה". בנסיוני להגדיר את השפעתם של פסלים אלה על עינו של הצופה הערתי בהקדמה לקטלוג כי הפסלים בנוייים מניגודים שכמו אינם ניתנים לגישור: מצד אחד, נזילה של חומר תעשייתי שטרם עובד, ומצד שני – מבנים עשויים ומדודים בשלמות מפליאה. הברזל הנוזלי החם, שנקרש לצורות המאזכרות נטיפים וזקיפים, הולחם והוכלא אל מבנים גיאומטריים מאופקים, שדוגמתם ניתן למצוא במודלים ניאו-קלסיים של אדריכלות אוטופית משלה המאה ה-18 (למשל אטיין לואי בולה). הזמן אף הוא מופיע בשני מדדים שאינם ניתנים לגישור: רגע אקטואלי-קונקרטי ומנגד רגע של נצח, שבו שקע החומר בתוך עצמו והפך להיות חלק משלם אינסופי ועל-זמני. התגובה הפרצפטואלית לפסלים אלה אף היא מתפצלת לשני צרכים של הצופה: מצד אחד, החומריות העשירה מזמינה את העין לנדוד בין השקעים והבליטות, מזמינה למבט אינטימי בחומר; ומצד השני, המאסה הענקית כאילו מבטלת את ערך פרטיה ומבקשת פעול על הצופה בכל עוצמת כובדה הזר והרחוק. הטלטלה בין רחוק וקרוב, בין תעשייתי לאינטימי, בין קר לחם, בין תשליל לפוזיטיב, בין אקראי לצפוי, אופיינית ליצירת דורצ'ין. התערוכה הנוכחית, מתמקדת בעבודות דו ממדיות ותלת ממדיות. ונראה כי חוויה דומה תקפה גם ביחס לכלל עבודותיו של דורצ'ין מאז החל את דרכו כצייר בסוף שנות ה-60 ועד עתה.