דילוג לתוכן העמוד

מיכל היימן: התקפות על חיבור

מיכל היימן חוזרת אל זירת האמנות כאל מקום פשע, כדי לדלות "חיבור" נוסף, לחפש אחר ניצולים, לדובב בדלי מחשבה – כהעמדה חתרנית על עצם אפשרותו של החיבור להיות נקודת אחיזה בהוויה.

חומרים עשירים ומגוונים משמשים בעבודותיה – החל ממאורעות יומיומיים וזכרונות ילדות אוטוביוגרפיים ועד יצירות אמנות של אמנים ואמניות אחרים, יומנים, מחקרים קליניים, תצלומים, סרטי קולנוע וטקסטים פסיכואנליטיים. כל אלה עוברים דרך כור ההיתוך של ראייתה הדיאלקטית, הבונה והורסת, המחברת והמנתקת, המקדשת והמחללת עקבות של עשייה ומחשבה אנושיות.

התלות במבט המתבונן והחרדה הבו-זמנית מפני אותו מבט עצמו, שמסתכל במה שכבר אינו, שנגזר עליו להיות במציאות "אחרת", ב"שם" נוכחת מאוד בעבודת של היימן. השניות הזו, שאינה מוותרת על הומור וחמלה, מייצרת מבט תודעתי מורכב והיפתחות לאפשרויות חדשות, שהן מעיקר ענייניו של המעשה האמנותי.

עוד תערוכות

מוחמד אבו סאלמה: אֶשֶׁד
תיאטרון החיות
רואים ירוק רואים שקוף
נטע ליבר שפר: על תקוות וחלופות אחרות